החלטה בתיק בש"פ 8553/13

           לפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת ד' מרשק-מרום) במ"ת 38946-01-13 מיום 5.12.2013, במסגרתה דחה את חלופת המעצר שהוצעה על ידי העורר. כמו כן מופנה הערר כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת ד' ברנט) מיום 18.7.2013 בדבר קיומן של ראיות לכאורה ביחס לשני אישומים המיוחסים לעורר ומקימים עילת מעצר בעניינו.

העובדות לפי כתב האישום המתוקן ותיאור הליכי המעצר

1.        קורות מעצרם של העורר ושל יתר הנאשמים בפרשה והאישומים המיוחסים להם נסקרו על ידי בבש"פ 8318/13. על כן אחזור על עיקרי הדברים הנוגעים לעניינו של העורר בלבד.

2.       העורר מואשם יחד עם נאשמים נוספים בשורה של עבירות במסגרת ארגון פשיעה. על פי הנטען שימש מברוק עבדל קאדר (להלן: מברוק), דודו של העורר, כראש ארגון הפשיעה וכמנהל הכספים בו ואילו דודניו של העורר, עוראבי עבדל קאדר (להלן: עוראבי) ועדי עבדל קאדר (להלן: עדי) שימשו כמנהלים בכירים בארגון (להלן, ביחד: מנהלי הארגון). באשר לעורר ולנאשמים נוספים נטען כי היו חברים בארגון הפשיעה. כמתואר בכתב האישום המתוקן, ארגון הפשיעה אליו השתייך העורר החזיק בשני בנייני מגורים בעיר טייבה (להלן: המתחם) בהם פועלת חנות "האחים אחרס" לחומרי בניין, המצויה בבעלות מנהלי הארגון ומשמשת מסווה חוקי לפעילות הפלילית של הארגון (להלן: חנות האחים אחרס). לטובת אבטחת חברי הארגון ונכסיהם נהגו חברי הארגון להצטייד בכלי נשק מסוגים שונים ו"להסליקם" במתחם או בבתיהם של חברי הארגון. כמו כן התקינו חברי הארגון מצלמות רבות ברחבי העיר טייבה, לרבות מצלמות המנטרות את פעילות תחנת משטרת טייבה. מצלמות אלה שימשו את חברי הארגון, בין היתר, לצורך מעקב אחר תושבים שהגיעו לתחנת המשטרה בעיר. חברי הארגון נהגו לזמן תושבים אלו אל המתחם לצורך תחקור נסיבות הגעתם לתחנת המשטרה, עד כדי בירור תוכן עדותם במשטרה בנוגע לחברי הארגון.

3.       כמתואר בכתב האישום המתוקן, תושבי העיר טייבה חשו אימה מפני ארגון הפשיעה לנוכח התנהלותו הכוחנית, וחבריו ניצלו את אימת התושבים ואת מצוקתם הכלכלית כדי לסחוט מן התושבים באיומים ובכוח סכומי כסף גדולים, אשר שימשו למימון פעילותם הפלילית. בין היתר, מנהלי הארגון וחבריו סחטו תושבים מאזור ה"משולש" שנקלעו למצוקה כלכלית והילוו להם כספים בריביות מופקעות. בשל כך מואשם העורר, לצד נאשמים נוספים, באישומים 2, 3 ו-10 לכתב האישום המתוקן.

4.        האישום השני: אחמד ג'בארה (להלן: אחמד) נקלע לקשיים כלכליים ופנה בחודש אפריל 2009 ביחד עם בנו עטא ג'בארה (להלן: עטא) לעדי בהצעה למכור לו בניין שבבעלותם של אחמד ואחיו עבד ג'בארה (להלן: עבד), בו שכן אולם אירועים שהפעילו השניים. נוכח התשלום הנמוך שהציע עדי עבור הבניין סירב אחמד להצעתו, אך עם זאת נענה להצעה חלופית ללוות כסף מהארגון בריבית חודשית של 9%. בהתאם נטל אחמד מן הארגון בחודשים מאי-ספטמבר 2009 הלוואות בסך של 350,000 ש"ח, עליהן שילם ריבית כאמור. משלא הצליח אחמד לעמוד בהחזרים החודשיים פנה לעדי בחודש דצמבר 2009 בתחינה כי ירכוש את הבניין. בשלב זה הודיע עדי לאחמד כי גובה חובו הוא 1,250,000 ש"ח וזה יימחק בתמורה לקבלת הבניין. בהמשך ומשנודע לעדי כי אחמד מחפש אחר קונה חלופי לבניין זומנו אחמד ועטא לפגישה במשרדו, בה נכחו העורר ונאשמים נוספים. בפגישה נאמר לאחמד ולעטא, בין היתר, כי החוב תפח לסך של למעלה משני מיליון ש"ח וכי העברת הבניין לא תכסה אלא את מחצית החוב. עוד צייןעדי כי מעתה יטפל העורר בחובו של אחמד והבהיר כי אם אחמד לא ייענה לדרישתו ויעביר את הזכויות בבניין לידי הארגון ייטול ממנו את כל נכסיו. שלושה ימים לאחר הפגישה שוחח העורר עם עטא והורה לו להגיע למתחם לאלתר. בהגיעו למתחם אמר העורר לעטא: "אני לא עדי אתה לא יודע עם מי אתה מתעסק...וצריך לגמור עם הסיפור הזה". לאור האמור, הגיע בהמשך אחמד לעורר והציע לשלם את חובו על פי ההצעה. העורר השיב לאחמד כי עליו להתייעץ עם מנהלי הארגון והוסיף כי רק משום שהם מכבדים אותו הם נמנעים מלפגוע בבנו עטא.

5.        עובר לחודש ינואר 2011 קשרו חלק מחברי ומנהלי הארגון, ובכללם העורר, קשר עם הנאשמים 13-12 בכתב האישום המתוקן במטרה לסחוט את הבניין מאחמד ועטא (להלן: הקשר). במסגרת הקשר נפגשו נאשמים 13-12 עם אחמד וחתמו על הסכם "הלוואה" פיקטיבי לפיו יעבירו נאשמים 13-12 לאחמד 600,000 ש"ח ומגרש בן חמישה דונם בטייבה ואם האחרון לא ישיב את המגרש ואת הכסף עד ליום 31.7.2011 יילקח ממנו הבניין. בהמשך לכך, ומסגרת הקשר, הודיע עדי לאחמד כי חובו אליו נקנה על ידי הנאשמים 13-12.

6.       במהלך חודש אוגוסט ועובר ליום 8.9.2011, ולאחר שאחמד ועטא לא פרעו את חובם לנאשמים 13-12, הוצב אולטימאטום לאחמד ועטא לפיו אם לא יפרע החוב יועבר הבניין לבעלות הנאשמים 13-12. כל זאת כאשר עדי מעודכן במתרחש. עובר ליום 8.9.2011 פנה אחמד לעבד אבו קטיפאן (להלן: אבו קטיפאן) בבקשה כי יסייע לו לקבל מן הנאשמים את שוויו הריאלי של הבניין. אבו קטיפאן פגש במברוק וזה אישר לו לשמש כבורר בין הצדדים ואף ציין לפניו כי לאחמד ועטא חוב לארגון אשר נקנה על ידי נאשמים 13-12. בסמוך לכך סיכם אבו קטיפאן עם הנאשמים 13-12 כי עבור מכירת אולם האירועים ישלמו סך של 1,700,000 ש"ח.

7.       בשלב מאוחר יותר, ובמסגרת הסחיטה, נערך הסכם בין נאשמים 13-12 לבין אחמד ועטא במסגרתו הוסכם על רכישת הבניין בתמורה לסך של 1,700,000 ש"ח בקיזוז חובם לנאשמים 13-12 וחובות נוספים, אף שידעו כי שוויו הריאלי של הבניין הינו כ-3 מיליון ש"ח. על אף ההסכם, לא קיבלו אחמד ועטא כל תמורה עבור הבניין. ביום 4.2.2012 שוחחו ביניהם הנאשמים 13-12 בדבר מידע שהגיע אליהם לפיו אחמד טוען כי הבניין הובטח לאחרים בתמורה למחיקת החוב אליהם. בתגובה לכך ובהוראת הנאשם 13, הלך הנאשם 12 לביתו של אחמד ואיים על אשתו כי יחתוך את אצבעותיו של אחמד. ביום 15.4.2012 ובמסגרת הקשר, שוחח עדי עם נאשם 12 והשניים תיאמו להיפגש על מנת לקבוע את חלקו של כל אחד מהם בבניין. במהלך חודש אוגוסט 2012 הגיעו כמה מחברי הארגון ונטלו מן הבניין ציוד בשווי כולל של 450,000 ש"ח.

8.       בין לבין הגיע עטא ביום 18.8.2011 למסירת עדות במשטרה. סמוך לאחר מכן נקרא עטא למתחם, שם בירר עימו עדי את פרטי חקירתו. לאחר שעטא השיב כי נשאל על קשריו עם עדי אמר לו זה כי במידה ויזומן בשנית למשטרה אין הוא חייב להתייצב.

9.       בגין המעשים המתוארים מואשם העורר בסחיטה באיומים במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיפים 428 סיפא ו-29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) בשילוב סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003 (להלן: חוק ארגוני פשיעה) ובקשירת קשר לסחיטה באיומים, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק.

10.     האישום השלישי: עבדאללה אבו-ראס (להלן: עבדאללה) נקלע בשנת 2008 לחובות. שקים דחויים אותם מסר עבדאללה לנור עבדל קאדר (להלן: נור) בגין חוב בסך 160,000 ש"ח הועברו על ידי האחרון לעוראבי כתשלום לסחורה שרכש בחנות האחים אחרס. משלא נפרע אחד שקים הדחויים הגיעו ביום 3.8.2008 נור ועבדאללה לפגישה עם מברוק ועם עוראבי במתחם, בה הבין מברוק כי עבדאללה שרוי במצב כלכלי קשה והציע להלוות לעבדאללה סכום כסף. עבדאלללה נענה להצעה ולווה ממברוק שתי הלוואות בסך כולל של 400,000 ש"ח בריבית חודשית של 5%. משלא עמד עבדאללה בהחזר חובותיו, החל מברוק להפעיל לחץ אינטינסיבי על עבדאללה ובמסגרת דרישותיו החוזרות להחזר החוב דחק בו למכור את ביתו לצורך כך.

11.     בערב יום 10.3.2009 הגיע נאשם 11 לביתו של עבדאללה והורה לו, לבקשתו של מברוק, להגיע למשרדו של האחרון במתחם. במהלך הפגישה, בה נכחו, מנהלי הארגון, העורר ונאשמים נוספים, ובמהלכה היה עבדאללה אחוז אימה, אמר מברוק לעבדאללה כי חיכה מספיק וכעת הוא מחתים אותו על חוזה למכירת ביתו. נוכח האימה שהטילו הנוכחים בפגישה על עבדאללה, ומבלי שאפשרו לאחרון לקרוא את חוזה המכר, הוחתם עבדאללה על חוזה כוזב למכר ביתו, בו צוין כי במועד החתימה שולמה לעבדאללה תמורה בסך 700,000 ש"ח עבור הבית, אף שלא הועברה לעבדאללה כל תמורה ואף ששוויו הריאלי של הבית נאמד בכ-3 מיליון ש"ח. ביום 5.4.2009 הוגש חוזה המכר הכוזב לרשויות מיסוי מקרקעין.

12.     בגין המעשים המתוארים מואשם העורר בסחיטה באיומים במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיפים 428 סיפא ו-29 לחוק בשילוב סעיף 3 לחוק ארגוני פשיעה ובהלבנת הון במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיפים 3(א) ו-4 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 בשילוב סעיף 29 לחוק וסעיף 3 לחוק ארגוני פשיעה

13.     האישום העשירי: במהלך שנת 2005, על רקע קושי כלכלי פנה שאדי וורדה (להלן: שאדי) לעורר בבקשה להלוואת סכום בסך 25,000 ש"ח. במסגרת פעילותו בארגון הלווה העורר לשאדי ביום 1.9.2005 סכום של 25,000 ש"ח. יחד עם זאת, בהסכם הכתוב בין השניים, עליו הוחתמו גם אשתו של שאדי, נרשם כי שאדי קיבל מן העורר 28,750 ש"ח, כאשר סוכם כי יתרת הסכום, בסך של 3750 ש"ח, הינה ריבית אותה על שאדי לשלם לעורר בתוך 25 ימים ממתן ההלוואה. כבטוחה לפירעון ההלוואה מסר שאדי לעורר שטר מכר של רכבו ששוויו באותה העת היה כ-35,000 ש"ח. משחדל שאדי להעביר לעורר את תשלומי החוב הגיע זה לביתו יחד עם שלושה מחברי הארגון ודרש כי יפרע את חובו. שאדי השיב לעורר כי אין בכוחו לפרוע את החוב ובתגובה הורה העורר לשאדי לעלות לרכבו ולנסוע אחריו. כאשר הגיעו השניים למשרדו של העורר הבחין שאדי כי נוכחים בו חברים נוספים בארגון, הנושאים נשק, ונוכח הפחד הרב אשר עוררה בו נוכחותם מסר לעורר את רכבו בעבור סילוק החוב.

14.     בגין המעשים המתוארים מואשם העורר בסחיטה באיומים במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 428 סיפא לחוק בשילוב סעיף 3 לחוק ארגוני פשיעה ובשימוש במרמה עורמה ותחבולה על מנת להתחמק ממס במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 בשילוב סעיף 29 לחוק וסעיף 3 לחוק ארגוני פשיעה.

15.     אישומים 19-18: בנוסף, מנהלי הארגון וחבריו ביצעו שורה של פעולות כלכליות במטרה להסתיר ולהסוות רכוש אסור שהושג על ידם ונעשה בו שימוש במהלך ביצוע העבירות וכן להתחמק מתשלום מיסים. ביניהן: ערבוב הרכוש האסור ברכוש שאיננו אסור, אי דיווח לפקיד השומה על עיסוקם כמלווים בריבית קצוצה, הכנת הצהרות הון כוזבות וחוזים כוזבים והגשתם לגורמי השלטון המוסמכים. בשל חלקו במעשים אלו מואשם העורר, לצד נאשמים נוספים, במסגרת אישומים 18 ו-19לכתב האישום המתוקן במסירת תרשומת כוזבת בדו"ח ושימוש במרמה עורמה ותחבולה על מנת להתחמק ממס במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיפים 220(2) ו-220(5) לפקודת מס הכנסה בשילוב סעיף 29 לחוק העונשין וסעיף 3 לחוק ארגוני פשיעה ובשימוש במרמה עורמה ותחבולה על מנת להתחמק ממס במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 98(ג2)(4) לחוק מיסוי מקרקעין, התשכ"ג-1963 בשילוב סעיף 29 לחוק וסעיף 3 לחוק ארגוני פשיעה.

הליכי המעצר

16.      בד בבד עם כתב האישום הוגשה בקשה למעצרם של העורר, של מנהלי הארגון ושל ששה נאשמים נוספים בפרשה עד תום ההליכים נגדם, ולהארכת תנאי השחרור של ארבעה נאשמים אחרים. בבקשה נטען כי העבירות המיוחסות לעורר ולמנהלי הארגון מקימות חשש כי הללו יסכנו את בטחון הציבור כאמור בסעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים. כמו כן נטען כי מעשיהם מקימים חזקת מסוכנות לפי סעיפים 21(א)(1)(ג)(2) ו-21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים וכי מסוכנותם מתעצמת לנוכח העובדה כי ביצעו את העבירות במסגרת ארגון פשיעה. עוד נטען כי מעשי העורר ומנהלי הארגון, ובמיוחד עבירות הסחיטה באיומים, מקימים חשש כי שחרורם יביא לשיבוש מהלכי משפט, התחמקות מהליכי שפיטה והשפעה על עדים כאמור בסעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים. לצד זאת אוזכר עברו הפלילי של העורר.